לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק ב, שער יא; קבלת גרים ז׳

מהדורה: לכלל ולפרט, הלכות קצובות, ירושלים תשע"ז-תשע"ט

« לַכְּלָל וְלַפְּרָט Volume II, 11 Converts 6 לַכְּלָל וְלַפְּרָט Volume II, 11 Converts 8 »

12 משנה תורה, הלכות מילה פתח ↗

הַמָּל אֶת הַגֵּרִים מְבָרֵךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם הַבְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה לג כה ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״: הַמָּל אֶת עַבְדּוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאִם מָל עֶבֶד שֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ עַל מִילַת הָעֲבָדִים. וְהַמָּל אָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּהוּ וּמָל אוֹתוֹ: גֵּר שֶׁמָּל קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל כְּשֶׁמַּטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין מְבָרְכִין עַל מִלָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ זָכָר וַדַּאי: עַכּוּ״ם שֶׁצָּרִיךְ לַחְתֹּךְ עָרְלָתוֹ מִפְּנֵי מַכָּה אוֹ מִפְּנֵי שְׁחִין שֶׁנּוֹלַד בּוֹ הָיָה אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַחְתֹּךְ לוֹ אוֹתָהּ, שֶׁהָעַכּוּ״ם אֵין מַעֲלִים אוֹתָם מִידֵי מִיתָה וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָן אֵלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה בִּרְפוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לְמִצְוָה. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן הָעַכּוּ״ם לְמִילָה מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לָמוּל אוֹתוֹ:

12 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל אוֹ טָבַל וְלֹא מָל אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּל. וְצָרִיךְ לִטְבּל בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר צָרִיךְ בֵּית דִּין אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאִם הִטְבִּילוּהוּ הֲרֵי זֶה גֵּר: גֵּר קָטָן מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עַל דַּעַת בֵּית דִּין שֶׁזְּכוּת הִיא לוֹ. מְעֻבֶּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְטָבְלָה אֵין בְּנָהּ צָרִיךְ טְבִילָה. טָבַל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְנִתְגַּיֵּר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אֵינוֹ גֵּר. בָּא וְאָמַר נִתְגַּיַּרְתִּי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וְהִטְבִּילוּנִי אֵינוֹ נֶאֱמָן לָבֹא בַּקָּהָל עַד שֶׁיָּבִיא עֵדִים:

1 מילה וגיור לקטן שאמו נכריה ואביו יהודי

2 תשובה השאלה חסרה

3 ב"ה. ב' בשבט התש"ך

4 לכבוד מר עזריאל זוננשטיין יצ"ו, קראקס.

5 א.מ.נ.,

6 הריני מאשר קבלת מכתבו מיום י"ד בטבת ש"ז. ואלה התשובות לשאלותיו:

7 בן לנכריה שלא התגיירה, אם מבקשים למולו אין מברכים כל ברכה שהיא על מילתו, והמילה אינה צריכה להיות על דעת בית דין.

8 אם מבקשים למולו לשם גרות, המילה והטבילה צריכים להיות על דעת בית דין, אולם אין לבית הדין להעתר לגיורו, הואיל והוא יתחנך ע"י אמו הנכריה, לפי אמונתה וארחות חייה, אלא אם כן מצא בית הדין שהוא יכול לגייר את האם הנכריה, אם אמנם הוגשה בפניו בקשה כזו.

9 נימול בן נכריה לא לשם גרות ולא טבל, לכשיגדל וירצה להתגייר יש צורך בהטפת דם ברית ובטבילה.

10 בן שנימול ולא נטבל כדת – אסור לקראו לתורה.

11 אין לקרוא לתורה ילד שנימול ונטבל שלא על דעת בית דין.

12 לגבי השאלה באיזה גיל עדיף לגייר, הרי שעד י"ג, כפי שנאמר לעיל. לאחר י"ג, אם יש ערובה שיתחנך לפי מסורת ישראל ויקבל עליו עול מצוות – רשאי בית הדין לגיירו.

13 בכבוד רב,

14 א. פומרנץ

15 מ"מ המזכיר הראשי.

« לַכְּלָל וְלַפְּרָט Volume II, 11 Converts 6 לַכְּלָל וְלַפְּרָט Volume II, 11 Converts 8 »